תמ"ש 28592/08 , ו. ק. נ' י. ק.
כב' השופטת ד"ר ורדה בן שחר
בשם התובעות - עו"ד יפית וויסבוך; בשם הנתבע - עו"ד מקסים ליפקין
13.10.2009
העובדות:
הצדדים הנם הורי הקטינה המחזיקים בדתות שונות. האם חסרת דת, ואילו האב יהודי. בני הזוג נישאו זל"ז בנישואין אזרחיים, בקפריסין, ביום 14/9/01, הנישואין נרשמו בישראל. הנתבע עזב את בית הצדדים ביום 22/3/08. נישואי בני הזוג הותרו ביום 14/5/09. מאז עזיבתו את הבית, קשר הנתבע את חייו עם בת זוג, עימה הוא חי ומגדל ילד משותף. התובעת מקיימת קשר זוגי עם גבר אחר מאז חודש אוקטובר 2008. במסגרת התביעה דנן עתרה התובעת לפסיקת מזונות.
החלטה:
א. הצדדים נישאו בנישואין אזרחיים בקפריסין. האשה חסרת דת והבעל הוא יהודי. לפיכך, הדין החל על הצדדים הוא הדין האזרחי. במידה והדין חל כאמור לעיל, שיעור מזונות בן הזוג ייקבע בהתאם לסעיף 6 לחוק המזונות, לפיו דין אחד למזונות בעל ולאשתו ואישה לבעלה ושיעור המזונות ייקבע ע"י בית המשפט, לפי: "מחסורו של הזכאי ויכולתו של החייב". חובת המזונות על פי סעיף 2 (ב) לחוק המזונות נמשכת כל עוד קשר הנישואין קיים על פי דין ועד להתרתו. היות ומדובר בבעל יהודי ובאישה חסרת דת, האישה אינה זכאית, כאמור, למזונות על פי הדין העברי, שאיננו מזכה במזונות כשהצדדים נשואים בנישואי תערובת. מצב זה הופך בסיטואציות רבות לבלתי נסבל ובית המשפט העליון שנדרש לסוגייה מצא את מקור לחיוב במזונות במקרים מסוג זה בזכויות היסוד ובדיני החוזים.
ב. על פי אותה דוקטרינה יש לבחון את אומד דעתם של הצדדים וכוונתם הסובייקטיבית, ועליה יש להחיל את חובת תום הלב הנגזרת מדיני החוזים. היקף המזונות במקרה כזה איננו זהה לזה שנגזר מהדין האישי. אלה מזונות אזרחים שנועדו לשקם את בן הזוג לאחר הפרידה.
ג. הנתבע עזב את בית הצדדים ביום 22/3/08 ונישואי בני הזוג הותרו ביום 14/5/09. מכאן, שאלת חיוב המזונות רלוונטית לתקופה שנמשכה על פני כשנה ושלושה חודשים. האישה עבדה עד ליום 1/12/08 והכנסתה עמדה על סך כולל של 8,500 ש"ח. ניתן ללמוד מכך שהיא לא סבלה ממחסור ומחוסר ביכולת קיום בסיסית. עוד למדתי מעדותה שהיא החלה לעבוד בחודש פברואר 2008, עוד בטרם עזב הנתבע את הבית. לכשהופסקה עבודתה היא קיבלה דמי פיצויים בסך 8,500 ש"ח והחלה לקבל דמי אבטלה בסך 3,500 ש"ח למשך 4 חודשים, כך שעד לחודש אפריל 2009 היא לא סבלה ממחסור. נישואי בני זוג הותרו בחודש מאי 2009, היא קיבלה סכום של 135,000 ש"ח, כספי זכאות מדירה בתוספת כסף שהיה לצדדים בחשבון בנק (ראה עמ' 17 לפרוטוקול). אמנם היא טוענת שבאמצעות הכספים הללו היא החזירה את חלקה בחוב שנוצר בגין הלוואה שנטלו הצדדים, אך אין ספק שיכלה להשתמש בכסף זה אילו סבלה ממחסור. כל אותה תקופה הנתבע נשא בתשלומי המשכנתא שרבצה על בית הצדדים. התובעת התגוררה בבית עם בתם של בני הזוג, והנתבע שילם גם הוצאות מדור. בית משפט זה נתן צו לפירוק השיתוף בדירת המגורים בחודש אוקטובר 2008, אך איפשר לתובעת ולקטינה להמשיך ולהתגורר בדירה עד לחודש מרץ 2009. החל מחודש אוקטובר 2008 התובעת החלה במערכת יחסים עם בן זוג חדש. לפיכך, אין מקום לפסוק למזונות התובעת 1.
ד. אשר למזונות הקטינה, זו חסרת דת ולכן הדין שיחול הוא הדין האזרחי. על פי סעיף 17 לחוק המפנה אך המשפט הבין-לאומי פרטי. הדעה הרווחת בפסיקה היא שהסכום המינימאלי לכיסוי צרכי הקטין היא בסך של 1,150 ש"ח.לסכום זה יש להוסיף את הוצאות החינוך ואת חלקה של הקטינה בהוצאות המדור. בית המשפט מצא, כי הכנסתו נטו של הנתבע היא גבוהה מזו עליה הצהיר, ואינה נופלת מכ- 14,000 ש"ח נטו לחודש. לעומת זאת, הכנסתה נטו של האם כשעבדה עמדה על 8,500 ש"ח. כיום היא אינה עובדת. לפיכך, הנתבע ישלם למזונות הקטנה סך של 2,000 ש"ח לחודש, אשר כוללים גם את חלקה של הקטינה במדור, בהוצאות המדור ובהוצאות החינוך.
כב' השופטת ד"ר ורדה בן שחר
בשם התובעות - עו"ד יפית וויסבוך; בשם הנתבע - עו"ד מקסים ליפקין
13.10.2009
העובדות:
הצדדים הנם הורי הקטינה המחזיקים בדתות שונות. האם חסרת דת, ואילו האב יהודי. בני הזוג נישאו זל"ז בנישואין אזרחיים, בקפריסין, ביום 14/9/01, הנישואין נרשמו בישראל. הנתבע עזב את בית הצדדים ביום 22/3/08. נישואי בני הזוג הותרו ביום 14/5/09. מאז עזיבתו את הבית, קשר הנתבע את חייו עם בת זוג, עימה הוא חי ומגדל ילד משותף. התובעת מקיימת קשר זוגי עם גבר אחר מאז חודש אוקטובר 2008. במסגרת התביעה דנן עתרה התובעת לפסיקת מזונות.
החלטה:
א. הצדדים נישאו בנישואין אזרחיים בקפריסין. האשה חסרת דת והבעל הוא יהודי. לפיכך, הדין החל על הצדדים הוא הדין האזרחי. במידה והדין חל כאמור לעיל, שיעור מזונות בן הזוג ייקבע בהתאם לסעיף 6 לחוק המזונות, לפיו דין אחד למזונות בעל ולאשתו ואישה לבעלה ושיעור המזונות ייקבע ע"י בית המשפט, לפי: "מחסורו של הזכאי ויכולתו של החייב". חובת המזונות על פי סעיף 2 (ב) לחוק המזונות נמשכת כל עוד קשר הנישואין קיים על פי דין ועד להתרתו. היות ומדובר בבעל יהודי ובאישה חסרת דת, האישה אינה זכאית, כאמור, למזונות על פי הדין העברי, שאיננו מזכה במזונות כשהצדדים נשואים בנישואי תערובת. מצב זה הופך בסיטואציות רבות לבלתי נסבל ובית המשפט העליון שנדרש לסוגייה מצא את מקור לחיוב במזונות במקרים מסוג זה בזכויות היסוד ובדיני החוזים.
ב. על פי אותה דוקטרינה יש לבחון את אומד דעתם של הצדדים וכוונתם הסובייקטיבית, ועליה יש להחיל את חובת תום הלב הנגזרת מדיני החוזים. היקף המזונות במקרה כזה איננו זהה לזה שנגזר מהדין האישי. אלה מזונות אזרחים שנועדו לשקם את בן הזוג לאחר הפרידה.
ג. הנתבע עזב את בית הצדדים ביום 22/3/08 ונישואי בני הזוג הותרו ביום 14/5/09. מכאן, שאלת חיוב המזונות רלוונטית לתקופה שנמשכה על פני כשנה ושלושה חודשים. האישה עבדה עד ליום 1/12/08 והכנסתה עמדה על סך כולל של 8,500 ש"ח. ניתן ללמוד מכך שהיא לא סבלה ממחסור ומחוסר ביכולת קיום בסיסית. עוד למדתי מעדותה שהיא החלה לעבוד בחודש פברואר 2008, עוד בטרם עזב הנתבע את הבית. לכשהופסקה עבודתה היא קיבלה דמי פיצויים בסך 8,500 ש"ח והחלה לקבל דמי אבטלה בסך 3,500 ש"ח למשך 4 חודשים, כך שעד לחודש אפריל 2009 היא לא סבלה ממחסור. נישואי בני זוג הותרו בחודש מאי 2009, היא קיבלה סכום של 135,000 ש"ח, כספי זכאות מדירה בתוספת כסף שהיה לצדדים בחשבון בנק (ראה עמ' 17 לפרוטוקול). אמנם היא טוענת שבאמצעות הכספים הללו היא החזירה את חלקה בחוב שנוצר בגין הלוואה שנטלו הצדדים, אך אין ספק שיכלה להשתמש בכסף זה אילו סבלה ממחסור. כל אותה תקופה הנתבע נשא בתשלומי המשכנתא שרבצה על בית הצדדים. התובעת התגוררה בבית עם בתם של בני הזוג, והנתבע שילם גם הוצאות מדור. בית משפט זה נתן צו לפירוק השיתוף בדירת המגורים בחודש אוקטובר 2008, אך איפשר לתובעת ולקטינה להמשיך ולהתגורר בדירה עד לחודש מרץ 2009. החל מחודש אוקטובר 2008 התובעת החלה במערכת יחסים עם בן זוג חדש. לפיכך, אין מקום לפסוק למזונות התובעת 1.
ד. אשר למזונות הקטינה, זו חסרת דת ולכן הדין שיחול הוא הדין האזרחי. על פי סעיף 17 לחוק המפנה אך המשפט הבין-לאומי פרטי. הדעה הרווחת בפסיקה היא שהסכום המינימאלי לכיסוי צרכי הקטין היא בסך של 1,150 ש"ח.לסכום זה יש להוסיף את הוצאות החינוך ואת חלקה של הקטינה בהוצאות המדור. בית המשפט מצא, כי הכנסתו נטו של הנתבע היא גבוהה מזו עליה הצהיר, ואינה נופלת מכ- 14,000 ש"ח נטו לחודש. לעומת זאת, הכנסתה נטו של האם כשעבדה עמדה על 8,500 ש"ח. כיום היא אינה עובדת. לפיכך, הנתבע ישלם למזונות הקטנה סך של 2,000 ש"ח לחודש, אשר כוללים גם את חלקה של הקטינה במדור, בהוצאות המדור ובהוצאות החינוך.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
